כלכלת הסמים החדשה / מוטי ארגמן

מאמר זה הוזמן במקור על-ידי עיתון הארץ ויועד בתחילה למוסף הכלכלי, אולם מאחר והדברים שנכתבו בו לא תאמו את עמדותיהם של קובעי המדיניות במערכת, הוחלט לקצץ אותו בכשני שליש, לערוך אותו מחדש, ולהעביר אותו למשבצת מאמרי הדיעות. הגירסה המסורסת פורסמה ביום 10.05.09 תחת הכותרת הגיע זמן לגליזציה במדור במה חופשית והועתקה מאוחר יותר, ללא קבלת רשות כלשהי, גם לאתר וואלה. במאמר מוסגר יצויין כי עיתון הארץ מעולם לא מצא לנכון לשלם עבור העבודה בטענה ש"על מאמרי דיעות והשקפות אנו לא נוהגים לשלם…".

כדי שהעבודה היסודית שנעשתה אז בכתיבת המאמר בכל זאת לא תרד לטמיון, החליט המחבר לפרסם את הגירסה הלא מצונזרת באתר פסיכונאוטיקה, שבו הופיעה במלואה עד לסגירתו של המיזם תחת כותרת המשנה "חדשות מרעננות מחזית המאבק להתרת הסמים: המצדדים בליגליזציה זוכים לתמיכה מכיוונים מפתיעים ובלתי צפויים לחלוטין".

הגירסה המופיעה כאן היא הגירסה הסופית והמעודכנת ביותר, עם שינויים ועיבודים קלים בלבד בהשוואה לנוסח שפורסם בזמנו באתר פסיכונאוטיקה. היא גם כוללת הפניות ומראי מקום שלא נכללו בגירסה המקורית.


הסטריאוטיפ והפוליטיקה

תדמית הסטלן הטיפוסי

אנשים התומכים בהתרה גורפת של חומרים פסיכואקטיביים מצטיירים בסטריאוטיפ הלאומי כטיפוסים הלומי מציאות: פריקים זרוקים והזויים, מוזנחים ומלוכלכים כדבעי, לא פעם עטורי ראסטות סבוכות המשוועות לחפיפה, אפופי מבט חולמני ולא ממוקד, מצויידים בעיניים אדמומיות הבורקות חיוך זחוח של שביעות עצמית, מקועקעים במשפטי התרסה ומרד, מחוררים למכביר בעגילי מתכת זולה – לרוב באיזורי גוף העשויים לעורר צמרמורת קלה בקרב קונפורמיסטים מהוגנים מהיישוב, יחפים או גוררים סנדלי אצבע קרועים ומהוהים מרוב שימוש, מתלבשים – אם בכלל – על פי צו אופנת הרחוב ההודית ומתניידים, אם לא רגלית, בעזרת אופניים חורקות המעלות חלודה וירוקת. רבים מהם מפטפטים בהתלהבות יתר דברי סרק, בעוד אחרים מתקשים באמירת משפטים פשוטים ומסודרים בעלי רצף הגיוני – מה שאגב לא מפריע להם במיוחד, כפי שלא ממש מפריע להם מה בדיוק חושבת עליהם הסביבה ואיך נראים יתר ענייני ההתנהלות היומיומית בעיני מי שאינם כמותם. בקיצור, לא בדיוק חברה'ס מהסוג שאיתו היינו רוצים לראות את בנותינו החסודות ועדינות הנפש מתכננות ובונות את ריבועוני עתידן.

מדבקת עלה-ירוקגם אם לא תמיד תואמת הכללה שרירותית זו את מאפייני הופעתם של תומכי הסמים המוצהרים, עדיין ניתן לקבוע כי את מה שלא משיגה החזות החיצונית משלימים אופי הצהרותיהם הפומביות והיהירות הלעגנית שבה בוחנים רבים מהם את מתנגדיהם. יחס זה מעורר לא פעם עוינות נוקבת בקרב בני שיחם ומעודד רתיעה עמוקה אצל כל מי שנתקל בהם במסגרות רשמיות מחייבות, שלא לומר הופכת אותם מראש ללא רלבנטיים בכל דיון מעמיק האמור להתנהל מול מתנגדים חמורי סבר, חנוטי חליפות ועניבות, המלהגים בידענות אקדמית מושגים משוננים ומתמחים בציטוט תקצירי מחקרים ממומנים. מובילי מאבקי התמיכה בסמים טרם השכילו להבין שבעצם חריגתם המופגנת מהתלם הקונצנזוסיאלי הם פשוט מבקיעים לעצמם שער עצמי, ובהתנהלותם המוטעית משחקים בקלות לידיהם של יריביהם. אולי משום כך מעולם לא נשמע קולם של אלה בחזיתות המאבק הפוליטי כגוף מאורגן, רציני ומיושב בדעתו, מה שמקל לאין ערוך על מלאכת מתנגדיהם. די אם נזכיר את האופן שבו נתפשת בציבור מפלגת עלה ירוק, את תדמיתה הלא מחמיאה ואת שפע הפרודיות והבדיחות הנעשות על חשבונה במהלך כל מערכת בחירות. אמרתם "עלה ירוק"? אמרתם בנשימה אחת "מפלגת המסטולים" – תואר חשוד ומפוקפק למדי שלא הוצמד מעולם לשום תנועה אחרת בנוף הפוליטי, ותהיה הזויה, קיצונית או תמוהה ככל שתהיה.

קלאודיה רוטבגרמניה, לצורך ההשוואה, מביעה המפלגה השלישית בגודלה במדינה, מפלגת הירוקים המיתולוגית, את עמדותיה האולטרא ליברליות בנושא בלא שתזכה להרמת גבה כלשהי. היא מרבה לעורר דיונים ציבוריים חשובים בתקשורת ובממשלה, וזאת בלא להיחשד בחוסר ענייניות או בהטפה לאנרכיזם. איש לא התרגש במיוחד כאשר מזכירת המפלגה, קלאודיה רוט, הביעה מעל בימת הוועידה השנתית את דעותיה הנחרצות לגבי זכויות הפרט והחופש האישי וגיבתה אותן בהדלקת ג'וינט פומבית. אקט דומה שיזם מזכ"ל מפלגת "עלה ירוק" לשעבר, שלומי סנדק, זכה לעומת זאת בתקשורת הישראלית להתעלמות מופגנת, שלא לומר לבוז ולזלזול מביש מצידם של מי שאמורים היו מתוקף חובתם העיתונאית לכל הפחות לדווח בהגינות ובאובייקטיביות על קיום האירוע. בראיון שנתן מאקס לופלר, דובר הדור הצעיר במפלגת הירוקים לכתב העיתון הגרמני Süddeutsche Zeitung, הוא צוטט כמי שאומר "אנו בעד לגליזציה גורפת של כל סוגי הסמים ומכירתם בתחנות ממכר מוסדרות הפועלות תחת פיקוח ממשלתי, חנויות שבהן תינתן ללקוחות האפשרות לקבל ייעוץ מקצועי ממומחים. במקום להסתפק בהשמצות ובהרתעות חסרות בסיס יש לדון בנושא לגופו ולחפש פתרונות מעשיים יותר". אגב, כל הפלגים הצעירים, בכל מפלגות בית הנבחרים הגרמני, שותפים ברמה כזו או אחרת למדיניות ברוח זו, גם כאשר מדובר בהשקפות הנוגדות בעליל את דרכה וערכיה של מפלגת האם. כולם כאחד מגדירים את השאלה כרלבנטית ואקטואלית מתמיד עבור הדור שאותו הם מייצגים, ושלטענתם לא בוחן את הנושא באותה מקובעות ומאותו היבט שמרני כמו הרובד הוותיק, הדור שברובו מן הסתם גם חסר נסיון מעשי בתחום ולכן נוטה להישען על פחדים, הדחקות ודיעות קדומות, לא על אמיתות מוכחות.

אובאמה הצעיר מעשן ג'וינט

בשל אותם פחדים נתפשה מאז ומעולם הדרישה להתרת הסמים כגחמה תמימה ולא רצינית של צעירים מרדניים המנותקים לחלוטין מענייני המציאות העכשווית. התגובות לה נעו ברובן בין סלחנות להתעלמות, בערך באותה מידה שבה מתייחסת הסביבה למפגיני שלום משולהבים המטיפים לעולם ללא מלחמות וקוראים לשחרר את אוכלוסייתו מנשק גרעיני. למעשה עד שבא ברק אובאמה וניסח במילים נשיאותיות את בסיס שאיפותיהם של המוני העם, לא זכו נושאים שאינם ברומו של עולם לאותה מידת חשיפה והתעניינות בתקשורת האינטלקטואלית. הצהרות שרק עד לפני מספר חודשים, תחת משטרו הבוטה של ג'ורג' ווקר בוש עוד תוייגו כנסיון בזוי להחליש את העליונות האמריקאית בזירת הדיפלומטיה הבינלאומית, נשמעות לפתע בעידן החדש כרעיונות מפוייסים של שלום והשלמה וכסיכוי אמיתי להתחדשות ולפריחה כלל עולמית. הממשל החדש בוושינגטון מאותת לעם את רצונו להקשיב לרחשי ליבם הכמוסים ופותח שער להתבטאויות שפעם כלל לא עלו לדיון במסדרונות בתי הנבחרים. על הפרק עומדים כיום לא מעט עניינים חדשים לגיבוש, קונצפטים שרק לפני שנה עוד עלולים היו להיחשב לבגידה, שלא לומר למהפכניים מדי.


המלחמה בסמים והשלכותיה

שער ה"אקונומיסט" מחודש מרץ 2009"האיסור נכשל. הליגאליזציה היא הרע במיעוטו" – מכריזה כותרת המשנה של המאמר איך לעצור את המלחמות בסמים. על שער המגזין מתנוסס לתפארת עלה גראס על רקע מצבה, תחתיו שישה כדורי אקדח ולצידיו שני אקדחים במיצוב אמנותי היוצר אשליית גולגולת. במאמר עצמו מתמקדים בעיקר במספרים ובנתונים סטטיסטיים: ארצות הברית לבדה מוציאה למעלה מארבעים מיליארד דולר בשנה כדי לצמצם את היצעי הסמים הלא חוקיים בתחומה, ועוצרת באותו פרק זמן מיליון וחצי מאזרחיה באשמת צריכת סמים או סחר בהם. חצי מיליון מהם נכלאים מאחורי סורג ובריח. בשנים האחרונות טיפסו בהתמדה מחירי הסמים ובמקביל התדרדרה איכותם. למרות זאת לא נרשמה ירידה כלשהיא בביקוש. בדצמבר 2006 נהרגו 600 שוטרים מכסיקניים במסגרת המלחמה שהכריזה המדינה בברוני הסמים שלה, אך נראה שלמרות מסעי ההסברה הנרחבים והפיקוח הממשלתי ההדוק המאבק העקוב מדם רק ילך ויחמיר. במדינות העולם השלישי שוקעות אוכלוסיות שלמות באנדרלמוסיה והופכות להיות "מדינות נרקוטיות". הפתרון האולטימטיבי לעובדות המחרידות הללו הוא אחד: התרה מחדש של כל סוגי הסמים. "הביקוש בקרב הצרכנים המערביים אחר חומרים בטוחים ואיכותיים עולה בהתמדה", קובע העיתון. "לכן גם אם מדובר בצעד שערורייתי ולא פופולארי, עדיין גוברים היתרונות שבו פי כמה וכמה על כל החסרונות".

המגזין שבו מדובר אינו ההיי-טיימס – שופרם הכמעט רשמי של אוהדי הסמים הקלים, אלא דווקא הבטאון האחרון אותו ניתן להעלות על הדעת בהקשר עם המאבק להפיכת הסמים לחוקיים: האקונומיסט הלונדוני – הירחון הכלכלי הוותיק והמוערך ביותר ביבשת הבריטית. המאמר עצמו הוא המאמר המרכזי בגליון חודש מרץ 2009.

דו"ח ועידת האופיום הבינלאומיתבתחילת פברואר 1909 נועדו בשנחאי נציגיהן הדיפלומטיים של 13 מדינות שונות כדי לדון, בפעם הראשונה בהיסטוריה, באפשרות להסדיר ולעגן במסגרת הסכם משותף את הגבלת הסחר בסמים. שלוש שנים מאוחר יותר נוסחה ונחתמה אמנת האופיום הבינלאומית, שבה התחייבו ראשיהן של אותן 13 המדינות לפקח על הייצור והסחר של קוקאין, מורפיום וחשיש. "פחות ממאה שנים אחר כך ברור לכל שהמלחמה בסמים נכשלה כשלון חרוץ" – קובע בנחרצות האקונומיסט, המגבה את טענתו בשורה ארוכה ומרשימה של עובדות. "האיסור הופך אזרחים שומרי חוק לעבריינים בעל כורחם, רק משום שמישהו סבור שיש לו את הזכות לקבוע מה הם רשאים להכניס לגופם ומה לא".

לא חלפו ארבעה שבועות מאז הפרסום ובמגזין נפוץ ומכובד לא פחות מופיעה עוד דרישה תקיפה וחד-משמעית ללגאליזציה של חשיש ומריחואנה: ג'ו קליין, כתבו המוערך של הטיים מגזין, מפרסם בטור שלו את דעתו המנומקת בנושא ונשען גם הוא על מונחים מעולם הכלכלה: הטלת מס בשיעור של 10% בלבד על המריחואנה הנצרכת כיום בלאו-הכי בקליפורניה לבדה תשלשל לקופת המדינה לא פחות ממיליארד וארבע מאות אלף דולר בשנה, וזאת עוד לפני שנאמר משהו על שפע המשרות החדשות שעשוי ליצור השינוי המיוחל בתחומי המסחר והחקלאות של המדינה.

חייל אמריקני בשדה אופיום אפגני

שני המאמרים גם יחד חוזרים ומדגישים את מה שלא לגמרי ברור לקורא הנבוך: התמיכה בליגאליזציה של סמים היא בפירוש לא קריאה לעידוד השימוש בסמים. קיימת תמימות דעים מוחלטת באשר לסכנות הבריאותיות הטמונות בצריכה לא מבוקרת ולא אחראית של משני-תודעה מכל סוג שהוא, חוקיים ולא חוקיים, ובנוגע לשאיפה האוטופית לעולם חופשי מחומרים ממכרים, אולם המסקנה בשורה התחתונה היא שהאיסור הביא עימו עד כה יותר נזק מתועלת, הן לפרט והן לחברה, ולכן שינוי מהותי ואמיתי בכיוון החשיבה הוא איפוא צו השעה.

איסור העיסוק בסמים הופך אותם למסוכנים יותר, שכן לאדם הצורך אותם אין שום אפשרות לקבל מידע אמין ומבוסס לגבי תכולת החומרים הפעילים בחומר הנרכש. הפיכת הסמים לחוקיים תשנה את אופן ההתייחסות לבעייה מן הקצה אל הקצה בכך שאת המצב הנוכחי, בו עלינו להתמודד עם הנושא מן ההיבט הפלילי, יחליף מצב חדש, בו יטופל הנושא בעדיפות ראשונה במישור הרפואי והנפשי שלו. כבר שנים רבות שמומחים מכל רחבי העולם קוראים לאבחן את ההתמכרות לסמים כמחלה ולא כפשע, גם אם במקביל רבים מהם ממליצים באותה נשימה לאסור באיסור מוחלט את מכירתם לקטינים או למי שאינם מצויידים במרשם רפואי מתאים. השינוי המוצע יאפשר למדינה לפקח טוב יותר על הנושא ולמסות את החומרים בהגיון ובהגינות, בהתאם למידת הסיכון הבריאותי הטמון בהם או במקביל לחריפותם היחסית, כפי שקורה כיום עם מוצרי טבק או עם משקאות אלכוהוליים למשל.

הטיעון המרכזי של מתנגדי הליגליזציה הוא החשש מכך ששינוי מעמדם של הסמים בחוק יביא אנשים רבים יותר להתנסות בהם ולהתמכר להם. זהו חשש מופרך בעליל, אם להישען על השיטה ההולנדית: מאז הוחלט בפרלמנט המקומי, אי שם בשנות השישים, לאמץ מדיניות של סובלנות ומתינות כלפי צריכת סמים במרחב הפרטי, ירד בהתמדה שיעור הנרקומנים במדינה עד שכיום הוא נחשב לנמוך ביותר בכל אירופה יחסית למספר התושבים. ישראל, לצורך ההשוואה, מאכלסת במספר צרכני הסמים שלה ביחס לגודל האוכלוסיה את המקום השני מבין מדינות המערב. את הרשימה הלא מכובדת מובילה כצפוי ארצות-הברית, מנהיגת מלחמת החורמה הגלובאלית בנגע הסמים, המתעלמת במפגיע מהעובדה שמעולם לא הוכחה זיקה כלשהיא בין מימדי השימוש ובין נוקשותם של חוקי הסמים.

Posted in דיעות ומאמרי אורחים and tagged , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , .