מבוא לתומכי לגאליזציה / מוטי ארגמן

המירוץ לעתידבספר המירוץ לעתיד שכתבו החוקרים גארי האמל וסי.קיי. פראהאלאד, מסופר על ניסוי פסיכולוגי מעניין שנועד לסייע בהבנת דפוסי התנהגויות המושפעות מלחץ חברתי. במסגרת אותו ניסוי נערכו תצפיות ומעקבים בקבוצה של חמישה קופים אשר במרחב המחייה שלהם, אולם רחב מידות, נכלל כל מה שאמור להעסיק ולשעשע קוף מצוי בסביבה תואמת ג'ונגל: מתקני טיפוס וגלישה, נדנדות וחבלים משתלשלים, רשתות תלויות ועזרי קפיצות ודילוגים.

אבל לא רק אביזרים להשתובבויות ולהשתטויות.

במרכז החדר הציבו החוקרים עמוד מתכת ארוך שעלה והתמשך מהריצפה ועד לתקרה. לקצה העליון חוברו אשכולי בננות שהסתירו ברז מקלחת. בכל פעם שאחד מהקופים ניסה לטפס על העמוד כדי להגיע לבננות, הופעל מנגנון שפתח את הברז והמטיר שטיפה יסודית במי קרח עליו ועל כל יתר הקופים.

הראשון שזינק לכיוון הבננות נמלט כל עוד נפשו בו. גם השני, השלישי, הרביעי והחמישי. כל קוף שרק ניסה לגעת בעמוד מיהר להתרחק ממנו בצרחות אימה ובקירקורי כאב.

לא עבר זמן רב והקופים למדו להבין את העיקרון: רצוי, כדאי ומומלץ להיזהר ולהישמר מלבוא במגע כלשהוא עם עמוד הבננות. הם המשיכו להשתולל כצפוי, כולם עם כולם ועל כולם, אבל מעמוד הבננות העצבני התעלמו לחלוטין, כאילו לא היה קיים כלל.


קוף שעבר שטיפהכעבור יום ניטרלו המדענים את מנגנון הפעלת המקלחת, הוציאו מהחדר את אחד הקופים והכניסו במקומו קוף אחר. הקוף החדש, שקלט כמובן מיד את אשכולי הבננות, החל בצעדי התקרבות לעמוד. להפתעתו זינקו לעברו כל ארבעת הקופים האחרים, תקפו אותו בחמת זעם והרחיקו אותו ביללות פחד מהאזור.

לעובדה השולית לפיה המנגנון בעצם כבר לא מפעיל את המקלחת, לא הוקדשה משמעות במרחב ההגיון של הקופים ה"וותיקים". הם לא נזקקו לשיעור נוסף בכדי ללמוד את לקחי החטא ועונשו.

באופן זה למד הקוף ה"חדש" על בשרו מנסיונם של חבריו. הוא הסיק לעצמו את המסקנה המתבקשת מאליה לפיה חייבת להיות סיבה מוצדקת להתנהגותם של הקופים האחרים והתאים את עצמו אליהם. מעתה ידע שסביבת עמוד הבננות, חוק בל יעבור, מצויה מחוץ לתחום.

בשלב הבא שוב החליפו החוקרים קוף אחר בקוף חדש מבחוץ, ושוב חזר התהליך על עצמו: הקוף הטרי ביקש לפנק את עצמו בבננות טריות, אך הותקף מיד על ידי כל הקופים האחרים, התקפה שבה השתתף בהתלהבות גם הקוף ה"חדש" הראשון…

גם ה"חדש" השני למד מהר מאד להבין מה מותר ומה אסור, מה כן ומה לא מקובל בחברה שאליה צורף. הוא לא התעקש "לשאול שאלות". גם הוא, כיתר הקופים, התעלם מהפיתוי המאיים, להתקרב אל עמוד הבננות.

בזה אחר זה הוחלפו הקופים השלישי, הרביעי והחמישי בקופים אחרים.

כך נוצר מצב לפיו כל הקופים שבתא שייכים כבר ל"דור המתיישבים השני". כזכור מנגנון המקלחת כבר מזמן הוצא מכלל שימוש. למרות זאת לא מעז אף קוף "להתמרד" כנגד השיטה המימסדית, והמעניין מכל, בכל פעם שקוף "חדש" חדש מנסה להגיע אל הבננות, הוא מותקף בפראות על ידי כל שאר הקופים, שכאמור לא ממש יודעים למה בעצם הם מתקיפים, אבל משתתפים בהתקפה הקבוצתית באותו מרץ ובאותה קנאות כמו הקופים ה"ישנים".

למה? כיוון ש"ככה זה תמיד היה נהוג ומקובל".


הנה סרטון מצוייר הממחיש את עיקרי הרעיון:


התשובה כמובן מחרידה בפשטנותה, וכמוה מחרידה בפשטנותה גם ההשוואה המתבקשת בין יחסם של הקופים לבננות לבין יחסה של החברה המערבית לכאנאביס, למריחואנה ולחשיש. גם שם וגם כאן מושפעת ההתנהגות הקולקטיבית ממניעים חברתיים תמוהים, משוללי כל ערך עובדתי. פשוט משום ש"ככה זה תמיד היה נהוג ומקובל".

הבעייה אם כן איננה בסם. הבעייה היא האדם.

האם אדם השולל מצמח הכאנאביס ומתוצריו את זכותם הטבעית להתקיים רק משום שלדעתו "ככה זה תמיד היה נהוג ומקובל" מעניק אגב כך למושחתי ההון והשלטון את הלגיטימיות לשלול ממנו את זכויותיו הוא? ומה עם הזכות המובנת מאליה לקבוע לעצמו מה טוב עבורו ומה לא?

האם אדם הנתמך בטענות הנועצות את הסיבות לאיסור הצמח בשורשי הצדק וההגיון, רשאי לנמק עצמו לדעת ברצונו לשמור על שלמותה, יציבותה ובריאותה של החברה? האם בשל כך עליו לקבל בהכנעה את הגבלת חירותו? ומה עם החירות לעצב את חייו כרצונו ולבחור בעקרונותיו מתוך חופש מוחלט, ולא מכורח חוק ופקודה?

האם משתלטת המסגרת על האדם רק משום ש"ככה זה תמיד היה נהוג ומקובל"?

קוף ואקדח

לא תמיד היה איסור הכאנאביס עניין מובן מאליו. למעשה עד לשנת 1937, השנה שבה הוצאו הצמח ותוצריו אל מחוץ לחוק, עוד נחשב הכאנאביס לספק חומרי הגלם החשוב ביותר לתעשייה, כמו גם לתרופה יעילה מאין כמוה לטיפול בשורה ארוכה של מחלות ותסמינים, אולם אז אירע המהפך ששינה את פני הדברים והוחל במסע השמצה והוקעה חסר תקדים, מלווה באזהרות קיצוניות לאנושות מפני הסכנות והאסונות האיומים והנוראים הטמונים באותו שיח.

איש מבין אלו שהובילו את תעמולת ההכפשה ואסרו את השימוש בכאנאביס כבר לא נמצא יותר עימנו, אולם השקר עצמו עדיין חי וקיים, מכה ובועט, טמון עמוק עמוק במחשבותיהם המקובעות של כל מי שנולדו לתוכו, התחנכו לפיו, וממשיכים להטיף לעולם על הסכנות האורבות לחברה משינוי החוק.

Posted in דיעות ומאמרי אורחים and tagged , , , , , , , , .