היסטוריה

היסטוריית המותג והמושג כאנאביס מריחואנה וחשיש מתפרשת על פני שני עשורים כמעט. הנה היא כפי שתועדה ביומנו של מוטי ארגמן, מחברו של הספר אשר שימש כהשראה ובסיס למיזם האינטרנט בעל השם הזהה:


בשנת 1996 ריכזתי את ערימות המידע שנאסף במרוצת השנים אודות כאנאביס מריחואנה וחשיש, הדלקתי את המחשב, עיסיתי את המצח, שתיתי קפה חזק ונכנסתי למשמרת לילה ראשונה. כעבור שבעה חודשים, בספטמבר בערך, פלטה המדפסת את גירסת הביכורים של הספר.

כל חמשת המו"לים שקיבלו את כתב היד לעיון דחו אותו בצורה כזו או אחרת:

יון פדרמנהלי הוצאות הספרים של ידיעות אחרונות ומעריב מעולם לא טרחו לענות על הדיסקט, שני המכתבים הרשומים ושלושת התזכורות המנומסות שהרצתי אליהם בפקס. ממודן כתבו: "לצערנו לא מצאנו דרך לשלב את הרעיון שהעלית במסגרת הספרים הרואים אור בהוצאתנו". בכנרת נקבע ש"אין מקום להוציא אצלנו ספר בנושא הכאנאביס, שכן קהל היעד מצומצם. פרשיות של השפעת התאגידים על מחירי הכאנאביס בארצות-הברית לא מספיק מעניינות את הקורא הישראלי. גם בענייני סביבה ושואות אקולוגיות אין התעניינות רבה", ורק יון פדר, אז עדיין העורך הראשי בהוצאת כתר, לא שלל את הנושא על הסף: "הנושא של הספר לכשעצמו יכול לעניין אותנו, ואולם נראה לנו כי ספר במתכונת המוצעת לא יוכל להתאים לנו. לו היה מדובר בפרוייקט הרבה יותר צנוע, דהיינו בספר טכסטואלי בלבד ולא כל-כך ארוך, היינו עשויים למצוא בו עניין".

חבר קרוב יעץ לי לנסות בהוצאת גל, הוצאה המתמחה לדבריה בספרי צמיחה אישית ומודעות.


נפגשתי עם מר גל אטיה, בעליה של הוצאת הספרים הנושאת את שמו. הוא לא נראה כמתרשם במיוחד כשהראיתי לו את התיקייה עם הטכסטים והתמונות, ולכן שיערתי שהאיש מעולם לא בא במגע ישיר עם מושאי הספר שהוצע לו. רק כשהצגתי בפניו הערכות מהימנות באשר לשכיחות הסמים הקלים בארץ החל לגלות עניין. יומיים אחר כך חתמנו על מזכר חוזי שבו התחייב בין היתר "להדפיס את התצלומים, התרשימים והאיורים הגראפיים בנאמנות מירבית למקור" (החל מהעותק הראשון…), "לשלם למחבר תמלוגים ממחיר כל ספר שיימכר" (החל מהעותק השש-מאות ואחת…), ו"להדפיס את הספרים על גבי ניירות העשויים מכאנאביס" (החל מהעותק העשרים-אלף…).

במהלך שלושת החודשים הבאים עבר כתב היד את כל שלבי העיבוד הלשוני, ההגהה, העימוד וההכנה לדפוס.

באמצע מאי הודיע לי מר אטיה על התנערותו המיידית מהחוזה ועל חזרתו בו מהכוונה להוציא את הספר לאור. בשיחה שניהלתי עימו ועם נושא כליו ניתנה לי הזכות הנדיבה לחפש לעצמי מו"ל אחר כנגד "כיסוי עלויות ההפקה הזניחות" של הספר עד אז. עוד באותו יום, ה- 15.05.1997, שלחתי לו פקס שבו נאמר:

"גם אם אני מצטער צער רב על כל האנרגיה, הזמן והכספים שהוצאו ובוזבזו עד עתה על-ידי כולנו, אני בהחלט מבין את החלטתך. אני מודע לשערורייתיות שבשם ובנושא הספר, לבעייתיות ולנטילת הסיכונים שבהוצאתו לאור, ולכוחות הנפשיים הנדרשים ממי שמעז לתמוך בראש חוצות במה שכתבתי. אני גם מבין שתהיה זו חוצפה מצידי לדרוש ולצפות ממך ומהוצאת הספרים שלך את אותה נחישות, פדאנטיות ועקביות שאותן אני דורש מעצמי, גם אם בטיפשותי, בתמימותי, ומתוך אי-היכרותי המספקת את חוקי המשחק הפועלים בשטח, פירשתי כך את עצם חתימת החוזה בינינו ואת השלמת החלק הלשוני והגראפי של הספר.

אם לא שמעתי וקראתי ממך תוך יומיים שלושה איזה שהן התנגדויות והשגות, אני יוצא מהנחה שמבחינתך כל מה שנכתב בחוזה בטל ומבוטל ושנינו חוזרים אל נקודת ההתחלה, עם כל הקשור והמשתמע מכך, משמע אני חופשי לפעול כראות עיני למען פרסומם המהיר ביותר של הדברים. שיהיה המון בהצלחה בכל מעשי ידיך להתפאר, והמון תודות והערכה לכל הצוות."


להפתעתי נקראתי לפגישה נוספת ביום 21.05.1997. בסיומה חתמנו על "תיקון לחוזה המקורי" – מסמך תמוה וחשוד שכלל בין השאר את השורות הבאות:

"אנשי הוצאת "גל" מצהירים בזאת כי הסיבה להתנערותם הפתאומית מהחוזה הנ"ל הינה הערכתם המחודשת לפיה לספר אין סיכויים להימכר ביותר מ- 100 עותקים, וכי הנזק התדמיתי והכלכלי העלולים להיגרם להוצאה מהוצאתו של הספר לאור אינם עומדים בקנה אחד עם הערכתו וציפיותיו של המחבר. מר גל אטיה ומר איציק חלוטה, כנציגיה החוקיים של הוצאת "גל", מצהירים בזאת כי למיטב ידיעתם אלו הן הסיבות היחידות והאמיתיות להחלטתם, ולא איזה שהם לחצים או איומים, מוסווים או ישירים, אשר הופעלו עליהם על-ידי גורמים חיצוניים אשר למחבר אין מידע לגבי זהותם והדרכים בהם נקטו.

בכדי לאפשר לצדדים מוצא של כבוד ובכדי לצמצם למינימום ההכרחי את הנזקים והעלויות אשר נדרשו ונגרמו עד עתה לשני הצדדים בגין הספר, מצהירה בזאת ההוצאה על נכונותה להוציא את הספר לאור עוד לפני שבוע הספר העברי 1997 בתנאים הבאים: שמה של ההוצאה, כתובתה, הלוגו שלה וכל פרט מזהה אחר, לא יופיעו על כריכת הספר או בתוכו. קטלוג הספרים המהווה חלק אינטגרלי מכל ספר היוצא לאור בהוצאת "גל" לא יכלל בספר זה.

יש לחזור ולהדגיש את כל מה שנאמר בסעיף מספר 4 בחוזה המקורי, לרבות התחייבותו של המו"ל להדפיס את כל התצלומים, האיורים, גזרי העיתונות והתרשימים הגראפיים בנאמנות המירבית למקור, ברזולוציה המירבית שמאפשרת טכניקת ההדפסה.

מוסכם על שני הצדדים כי אם עד לסוף חודש אוקטובר 1997 (בהנחה ובתנאי שהספר הגיע למדפי חנויות הספרים עד לתחילת שבוע הספר העברי תשנ"ז, דהיינו 12.06.1997) לא נמכרה בפועל המהדורה הראשונה של הספר, מתחייב המחבר לרכוש מההוצאה את כל שארית העותקים אשר נותרו במחסניה, במחצית ממחירו הקטלוגי של הספר, לכל היותר 800 עותקים במחיר שלא יהיה גבוה מ- 30 ש"ח לעותק.

להוכחת רצינות כוונותיו יפקיד המחבר בידי הוצאת הספרים המחאת בטחון על סך 12,000 ש"ח המהווים את מחירם המוסכם של 800 העותקים הנ"ל. ההמחאה תינתן לתאריך 01.11.1997 ופרעונה יהיה מותנה בהתחשבנות סופית אשר תיעשה על ידי שני הצדדים כאמור, בסוף חודש אוקטובר 1997."

למרות שהרגשתי עשוק ומנוצל למשעי ניסיתי להתנחם בהבטחה שהספר יצא לאור תוך שבועיים-שלושה, הערכה שהתגלתה כמוטעית.


בסוף חודש יוני כתבתי למר אטיה במכתב רשום: "למרות שלא התכוונתי לשהות בארץ יותר מהנדרש ההכרחי, נתקעתי כאן למעלה מחצי שנה מורטת עצבים, במהלכה לא ראיתי את בנותי (שאחת מהן חגגה את יום הולדתה בלעדי), ולא התאפשר לי לעבוד ולנהל את עסקי ועיסוקי הרגילים (באירופה) כיאות. נאלצתי לבזבז זמן יקר, לערוך נסיעות תכופות מהנגב לתל-אביב וחזרה, ולשאת בהוצאות כספיות רבות ולא מתוכננות. כל זאת אך ורק כדי להיות קרוב ככל האפשר לתהליך הפקת הספר ולהקל עליך ועל הצוות שלך את התהליך: להיות מעורב אישית בחלק הטכני והעיצובי, לעזור בעבודות ההגהה והשיכתוב, לשמש שליח, תומך ואיש קשר בין ההוצאה לגורמים החיצוניים השונים (עריכה לשונית, עריכה גראפית, סדר-מחשב), ולהשקיע כמיטב יכולתי, סבלנותי וכוחותי בפרשיות המחפירות שנגעו לעיצוב העטיפה או לבלאגאן שהתלווה לעבודה עם המעמדת.

כעבור שלושה חודשים חזרת בך במפתיע מכל מה שנכתב בחוזה שנחתם בינינו ב- 04.03.97, דרשת ממני – כתנאי להמשך הטיפול בספר – לערוב בכספי לרכישת כל עותקי המהדורה הראשונה (בסכום הגבוה פי שלוש ממה שנדרש ממני בעבור הפקה דומה בחברות "הוצאה לאור נטו"), התנערת בבת אחת מכל תמיכה ברעיון והתעקשת על כך ששמה של הוצאת "גל" והסמל שלה לא יוזכרו בספר או על גבי הכריכה, לא הסכמת להדפיס את הצילומים בצבע אלא אך ורק בשחור-לבן, דרשת שינויים בעיצוב העטיפה ובתוכן הכריכה האחורית…

חרקתי שיניים וחתמתי על תיקון לחוזה בכדי "להבטיח את הוצאתו של הספר לאור עוד לפני תחילת שבוע הספר העברי", והכל לשווא: שבוע הספר חלף עבר לו, גם שבוע המאבק בסמים ואפילו חודש יוני כולו, והספר אפילו לא נכנס להדפסה.

את העובדות בשורה התחתונה כבר לא ניתן לשנות: סבלנותי פקעה, איבדתי את האמון ביושר המקצועי וביעילותה של הוצאת "גל" ואני עייף וממורמר מכל המהלכים וההתפתחויות. לכן, בוא נלחץ ידיים כמו שני אנשים מבוגרים ונפנה איש איש לדרכו, על פי הנוסח המוצע בזאת של ביטול ההתקשרות בינינו."

אטיה התקשר, כולו נופת צופים, הרגיע והשקיט, התנצל על קשיים טכניים הנובעים ממחוייבותו לאיכות חסרת פשרות, והבטיח שלא עוד.


רק לקראת אמצע ספטמבר הגיע הספר למדפים. יומיים אחר-כך חזרתי זועף לאירופה: איכות ההפקה היתה ירודה מדי לטעמי, הנייר דק וזול, התמונות מטושטשות בחלקן והגימור פשוט ומאכזב. כבר בשיחתנו הראשונה מאז צאתו של הספר לאור מיהר מר אטיה לבשר לי שהספר נחל כשלון חרוץ: מתוך 1000 העותקים שהודפסו לטענתו, נרכשו בכל הארץ פחות מחמישים ספרים, מחציתם כביכול על-ידי אחד ממועמדי מפלגת עלה ירוק לכנסת.

באפריל 1999 נודע לי על מכירת 128 עותקי הספר האחרונים לראשי תנועת ליגאלייז הישראלית.

באותה שנה עזבה הוצאת הספרים את משרדיה לכתובת בלתי נודעת, הטלפונים דממו לאנחות והפקס נותק לבלי שוב. אל המנכ"ל ניתן היה לפנות עוד רק באמצעות התא הקולי שבמכשירו הנייד, ואולם שלוש ההודעות שהשארתי לו זכו להתעלמות מוחלטת. בירור אצל רשם החברות לגבי המען החדש של ההוצאה העלה את כתובת מגורי הורי המנכ"ל בירושלים. שיערתי שהחברה נסגרה או פורקה בצו משפטי ואולי אף הגיעה לכדי פשיטת רגל.

שוב השארתי הודעה: "אני עומד לפרסם באתר האינטרנט שלי את השתלשלות העניינים בינינו ולהעביר את העניין לערכאות משפטיות." הזכרתי את כל תנאי החוזה שבהם לא עמדה ההוצאה והבעתי את נכונותי לסיים את המגעים בינינו בפשרה כלשהיא. בתגובה שלח אלי גל אטיה שני פקסים שמתוכנם בצבצו הפנינים הבאות:

"נפגשתי בהרבה יצורים חצופים בימי, אבל אתה ממש מתחרה על בין המקומות הראשיים. אחד הדברים שממאיסים עלי את החיים בפלאנטה הזאת בכלל וההתעסקות עם הוצאת ספרים בכלל הם טיפוסים כמוך. מצפה ממך מחר לתשובה מדוייקת לגבי כיצד מוצג הפרצוף האמיתי שלי ושל הוצאת גל באינטרנט, וכדאי לך שאני לא אוציא זמן לבדוק את זה בעצמי. אם זה משהו שאתה כתבת או עשית, תאמין לי שתשלם על זה בצורה שאתה אפילו לא מדמיין כמה, חתיכת וויז גיי שמגיע מחו"ל וחושב שכל העולם פנוי לטפל בו. אני לא פרג' בשבילך ולא צריך לעצור את הכל ולעבור לדום בכל פעם שאתה מתקשר. אתה יכול לדחוף לתחת את האיומים שלך לגבי העו"ד והפניות המשפטיות שלך. אני אדאג שאם תבזבז לי זמן תשלם על כך פיצויים בדמות תביעה מצידי.

יש לך את החוצפה. הספר שלך מצטרף לרשימת הספרים שהפסדתי עליהם כסף. לקחת עוד 20 ספרים ופשוט נעלמת לחלוטין, בלי להשאיר עקבות, בלי לדבר, בלי להגיב, ולי פשוט לא היה זמן לתבוע את המגיע לי. ועכשיו, לאחר כל זאת, אתה שב ומופיע יום אחד כאילו ההתנהגות הנפשעת שלך לא היתה קיימת, תחרות בנושא חוצפנות שאין לה שיעור. ברחת כמו שפן, עם הזנב בין הרגליים. זה מה שאני קורא עבריינות של צווארון לבן. בתכלס, לאחר כל מה שעשית, הייתי צריך לטרוק לך את הטלפון בפרצוף ולהגיד לך ללכת לחפש את החברים שלך, כולל אתה ועורכי הדין שלך. במקום להגיד לעצמך איזה בן-זונה אני, תסתכל במראה. יש לך אפשרות להתנהג כאדם הגון ונחמד ולא כנחש ערמומי ואינטרסנטי. אל תמשיך בהתנהגותך כי אתה תהפוך עבורי לקטגוריית אויב במתכונת של אנשים שמזיקים לי וצריכים לשלם על כך, ומי שמזיק שישלם פיצוי!!! זה העונש של מי שעושה זאת לאחרים, שזאת ההשתקפות שהוא מסוגל לראות של המציאות.

אבל למרות זאת אני בכל זאת אדם רוחני. לא עשיתי ביג דיל לגבי מה שעשית, ועל כל זה אני מקבל ממך את הצחנה הפלפונית הזאת. אם אתה רוצה שנטפל בכל הנושא במהירות שלח לי את החוזה ביננו על שני גרסאותיו. אם לא קיבלתי ממך את הנתונים אני רואה זאת בתור עניין שכבר פעם שנייה אתה משתמט מהתחיבויותיך."


התעלמתי מדברי הבלע ושלחתי לו תשובה מנומסת ועניינית במשלוח רשום. משלא הגיב במשך שנה שלמה, החלטתי להכניס את פרקליטי לתמונה. למכתב שקיבל ממנו מר אטיה הגיעה תגובתו בפקס, שבה הוא דורש "לפצות את הוצאת "גל" בסכום של 7250 ש"ח", וזאת משום ש"ברוב חוצפה שלא תיאמן, מופיע מרשך לאחר שנתיים ימים בערך, בתואנה שאנחנו לא היינו איתו בקשר!!!!!!!!!! לא היה לי זמן ואנרגיה להתעסק בלחפש אחר מרשך ולתבוע אותו. בשלב כלשהו, כדי לפנות מעט את המחסן, התחלתי למכור את הספרים לצומת ספרים, 13 שקלים לספר, ועוד באשראי של חודשיים במקום במזומן!!!!! גם שם הספר נתקע וכבר עלויות האחסון היו מאד גדולות. קיבלתי הצעה מעמותת עלה ירוק דאז שיקחו את העותקים של ספר זה יחד עם העותקים של תקופת היובש, עוד ספר על כאנאביס שנתקעתי איתו ואותו הדפסתי בטעות ב- 2000 עותקים, ושינסו למכור אותו כמיטב יכולתם, כי לי בכל מקרה אין מה לעשות עם הספרים האלו. לא קיוויתי לקבל תשלום עבורם. התברר שהספרים בכלל נעלמו מהם. בצעד אצילי, יוצא דופן ובלתי מובן, נמרוד קרת, מהפעילים בארגון, הסכים לשלם עבור הספרים לפי 29,50 שקל לספר."

בירורים שנערכו עם יעל אור, יערה כהן וינאי ניר מהנהלת "צומת ספרים", העלו שהספר מעולם לא נרכש על-ידם ולא נמכר אצלם, לא במבצע הנחות ולא במכירה מוסדרת.

בהמשך מופיע פירוט החשבון של ה"חובות" כלפיו, כולל "עלויות אחסון לפי סכום של 10 דולר לחודש", כמו גם "הריבית כשהייתי באוברדראפט בבנק. אם לא תעשה כן אתבע את מרשך לדין. ייצג אותי עו"ד ארבל עזריה ואתה תשמע ממנו. שכר טרחתו יפסק אני מעריך לסדר גודל של כ- 2000 שקל. המשפט יקח זמן מה אבל ברור לי שאזכה כי העובדות מאוד מאוד יבשות. אל תעשו צחוק מעצמכם לגבי לתבוע אותי, למרות שאשמח לקבל 500 שקל, שזה מה שמשלמים לנתבע שזוכה. שווה לי להשקיע בזה שעה. עותק נשלח לעו"ד ארבל עזריה. את כתב התביעה הוא כבר ינסח בצורה עניינית ומקצועית יותר. יש לי אישור פקס שקיבלת פקס זה."

הפקס הגיע לעורך הדין שלי בתשיעי באוגוסט, שנת 2000. עד היום לא הגיעה אלינו תביעתו של עורך הדין ארבל עזריה, לא שולמה לי אגורה תמורת כתיבת הספר והמאמצים שהשקעתי בהפקתו, ולא בא גואל לציון. את הגולל על גל המהולל סתמו זמן מה אחר כך פרסומים רשמיים יבשים בעיתונות ובאינטרנט, שסיפרו כי "בתאריך 29.04.2001 הוצא צו כונס נכסים כנגד מר גל אטיה מר"ח מדינת היהודים 11 בהרצליה – פיתוח". בשנים שלאחר מכן עוד המשיך אטיה להסתבך בחובות ובמתן המחאות ללא כיסוי ולבסוף, כאשר מיזם עסקי נוסף שלו נחל כשלון חרוץ, ברח האיש לחו"ל כשהוא משאיר אחריו שורה ארוכה של ספקים ולקוחות מרומים.


לאחר שהספר אזל נשאלתי מפעם לפעם באשר למהדורה נוספת. בשיחות גישוש שניהלתי עם משקיעים אפשריים, ישראלים המתגוררים בהולנד ועוסקים בהפקות גראפיות, עלה הרעיון להוציא לאור מהדורה מעודכנת ומורחבת שתופץ לא רק בחנויות הספרים הישראליות, אלא גם באמצעות ה"קופישופס" וה"הדשופס" באמסטרדם וסביבותיה, בקרב אלפי הישראלים המתגוררים בעיר או פוקדים אותה בעונת התיירות, ודרך אתרי המכירות שבאינטרנט. עוד בטרם גובשו הרעיונות לכלל תוכנית עבודה מסודרת החלו להגיע מהארץ איתותים דומים שהעידו על עניין רב בספר מצידם של אוהדי הצמח ותוצריו.

הגעתי ארצה ונפגשתי עם היזמים. שמחתי לגלות שמדובר לשם שינוי באנשים העומדים בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם מאחורי פילוסופיית הכאנאביס על פי הבנתי. שטחתי בפניהם את אכזבתי ממהלך העניינים שסבבו את הוצאת המהדורה המקורית לאור והבהרתי את הנקודות העקרוניות מבחינתי בכל הנוגע לתוכן ולעיצוב המהדורות הבאות. במקביל הושגה בינינו הסכמה לגבי דחיית הפקת "המהדורה המיוחדת לישראלים באמסטרדם".

בתאריך 10.10.2001 נחתם החוזה. כעבור ארבעה חודשים של עבודה, מאמצים והשתדלויות אין ספור מצידם של כל המעורבים בעשייה, תמיכות, עידודים ורצון טוב של כל המשפחות והחברים, זכינו לחגוג את הופעת המהדורה השנייה. באחד ממדורי הרכילות סופר ש"בדירה קטנה בגבעתיים נערכה מסיבה מחתרתית לציון הופעתו המחודשת של הספר כאנאביס מריחואנה וחשיש. באירוע השתתפו אנשי ההפקה וההוצאה לאור, ראשי מפלגת עלה-ירוק ונשותיהם וכעשרים אוהדים ותומכים, כוחות המאבק הרעיוני למדיניות כאנאביס אחרת במדינת ישראל."


שלוש שנים אחר-כך הועלתה לאוויר מהדורת הרשת, שעודכנה ותוחזקה באופן שוטף עד לשנת 2009.

שמונה השנים שעברו מאז הודפסה המהדורה השנייה היו עמוסים באירועים רבים וחשובים שחייבו אינספור עדכונים, שלא לומר כתיבה ועריכה מחדש של פרקים שלמים. בתחילת 2010 הוחל בהכנות לקראת הוצאת המהדורה השלישית, שאמורה היתה להופיע בהוצאת הספרים הירושלמית מנגד כשהיא מודפסת על נייר כאנאביס איכותי וידידותי לסביבה, אולם בשל חוסר הכדאיות הכלכלית של הפרוייקט – עלויות יבוא נייר הכאנאביס לארץ ותהליך ההפקה המורכב עלולים היו להאמיר שחקים – נדחתה ההשקה למועד בלתי ידוע.

בנובמבר אותה שנה נרקם קשר חדש, והפעם במטרה להשתמש בתכנים ובחומרים שנאספו עד כה לצורך הקמת אתר אינטרנט עצמאי, כזה המרכז את כל המידע ואת כל אוהדי הצמח תחת קורת גג משותפת אחת. התוצאה מונחת כאן לפניכם על המסך.