מכתבים

מיד עם צאתו לאור של הספר כאנאביס מריחואנה וחשיש, אי שם בשנות התשעים, החלו לזרום אל המחבר מכתבי קוראים רבים. תחילה הגיעו המכתבים הללו במשלוחי דואר רגיל, ומאוחר יותר, עם פרוץ הקידמה הטכנולוגית אל חיינו, גם יותר ויותר באמצעות נתיבי התקשורת האלקטרוניים. הנה מספר ציטוטים נבחרים ממכתבי קוראים שנשלחו במרוצת השנים שחלפו מאז:


ד.מ., נהריה, 10.09.1998:

גדלתי בבית ליברלי. אבי, נכה צה"ל המשתמש במריחואנה מפעם לפעם לשיכוך הכאבים, השכיל להציע לי ולאחי לנסות ולהשתמש מדי פעם במריחואנה גם סתם בשביל הכיף, והסביר שכמו שתיית אלכוהול, כל עוד לא מגזימים ולא נוהגים או עושים כל פעולה הדורשת ריכוז וצלילות, אין כל רע בכך. מפעם לפעם שמעתי גם ממקורות שונים על סגולותיו הרפואיות הנהדרות של הצמח וכאמנית המציירת – על השימוש בכאנאביס לבדים וחבלים, אך זו לי הפעם הראשונה בה נתקלתי במחקר כה מקיף ומלא על הנושא.

כאדם בעל מודעות סביבתית ואישית גבוהה (או לפחות משתדלת מאד להיות כזו) הרגשתי רצון לשלוח את ספרך המרתק במיידית לכמה משרדי ממשלה כגון: משרד הבריאות, משרד החקלאות והתעשייה, משרד האוצר, ובעצם אין היבט בספרך שלא משתייך למשרד זה או אחר בממשלה, כולל משרד החינוך, המשפטים וכו'.

אין מודעות בארץ לחשיבותו של צמח הכאנאביס לאיכות הסביבה ואיכות החיים שלנו, אלא רק כצמח ממסטל, וכל כך חבל שכך הדבר. לדעתי האישית, ברגע שתובן חשיבותו העצומה של הצמח לכלכלה, לתעשייה, לבריאות ולאיכות הסביבה שלנו, יפסק מאליו גם הדימוי השלילי של הצמח והוא יתפוס שוב את המקום הראוי לו. אולי משום כך כדאי יהיה להקים עמותה להגברת המודעות לסגולותיו המופלאות של הכאנאביס. אני מאמינה שאז ישתנה מעמד הכאנאביס גם בתחוקה הישראלית.

אולי אפילו כדאי לפתוח במשפט ראווה בארה"ב נגד כל הנוגעים בדבר השחיתות של הוצאת הכאנאביס מחוץ לחוק. אין ספק שצעד שכזה יתפוס תהודה לא פחות ממה שעשתה מוניקה לביל עם הסיגר, רק שבמקרה זה התוצאות עשויות להביא למהפך חיובי בתפיסת העולם את הכאנאביס, ועד כמה שזה נשמע גרנדיוזי – לרפא את העולם החולה שבו אנו חיים בדרך המהירה והיעילה ביותר. להחזרת עטרה ליושנה ולהצלת העולם.

ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי להודות לך על כתיבת הספר והוצאתו לאור כיוון שזהו צעד חשוב גם בהוצאת האמת לאור.

והקוריוז – אני בת 26 ומעולם לא ניסיתי בעצמי לעשן גראס או לדפוק ראש. אני די מסטולית מטבעי שזה נראה לי מיותר, אך מי אני שאמנע מאחי הלחוצים יותר לתפוס שלווה?

ע.י., קיבוץ ניצנים, ד.נ. אבטח, 22.11.1998:

לא חשבתי שתשלח לי מכתב תשובה. המכתב עצמו שימח אותי מאד מכיוון שכמעט בכל מקום אחר שניסיתי ליצור קשר או לדבר עם מישהו נסגרו לפני הדלתות בלי שבכלל הספקתי להגיב.

אני חברת קיבוץ, בחוג למחוננים של מכללת ספיר ומתעניינת ברפואה אלטרנטיבית. חיפשתי בספריית הבית – ספריית המועצה האיזורית "שער הנגב" – ספרים על צמחי מרפא ורפואה מודרנית, ושם נתקלתי בספרך "כאנאביס מריחואנה וחשיש". הספר עניין אותי מאד וקוממה אותי אטימותם של האנשים המעדיפים עיניים עצומות וכיסים מלאים. החלטתי שאי אפשר פשוט להסתובב ולהמשיך הלאה.

נתקלתי בהרבה דלתות סגורות ודרכים ללא מוצא. כשהתקשרתי למכון הוולקני ברחובות העבירו אותי ממחלקה למחלקה עד שבסוף אמרו לי שהם בכלל לא חוקרים את הנושא או את הצמח. כשהתקשרתי למשטרה כדי לשאול אם הצמח עצמו אינו חוקי או רק הזנים המסממים ותוצריהם, הם התחילו לשאול אותי אם יש לי צמח או אם ראיתי איפה שהוא את הצמח ובשביל מה אני צריכה בכלל לדעת. בסוף אמרו לי שהצמח עצמו אינו חוקי ובמילים יפות שכדאי לי להיזהר מהם.

יש לי כל כך הרבה חומר ואין לי מושג מה לעשות איתו, אבל אני רוצה להשפיע. אני מבטיחה לא לוותר ולא להיכנע. בכבוד רב, בהערכה גדולה ובהצטרפות למשפטך "עוד נגיע אל מימי הנחל…"

ל.פ., הוד השרון, 24.07.2002:

הרבה תודה על תשובתך לעניין כאנאביס וטרשת נפוצה. חששתי קצת כשפניתי לאנשים והיה נהדר לקבל כזאת היענות חמימה.

עדיין לא הצלחתי למצוא מישהו שיגיד – ואולי זה נאיבי, אידיוטי או סתם לא ריאלי לצפות – קחי כמות כזו וכזו של חומר כזה וכזה ובצורה כזו… רוב האנשים פשוט ניסו, במינונים מאד משתנים, וראו כי טוב או לא. מהתמונה שגיבשתי עד עכשיו נראה שהכאנאביס עזר לחלק מהאנשים ולחלק מהסימפטומים בחלק מהזמן (וזה בדיוק מה שניתן לומר על תרופות אחרות, יקרות מאד ולאו דווקא ידידותיות למשתמש, שניתנות לחולי הטרשת), וגם נראה שסימפטומים מסויימים עלולים דווקא להחריף.

אני עדיין קצת חוששת מלחזור לאורח החיים של "פעם". אמנם היה מאד עליז בלונדון, עם שותף לדירה שסיפק גראס טהור ומופלא מערבות וויילס הקסומות (וללא תשלום, כחלק מפילוסופיה כוללת של חיי הגראס שלו, כמו גם מוסיקת ה"בלוגראס" שעודדה את צמיחת השתילים הביתיים), ובכל זאת… אני עדיין מגששת, אך בהחלט משאירה את הדלת פתוחה.

ל.ד., ירושלים, 30.08.2002:

יש לי מיליון דברים (טובים) להגיד לך. כללית, נהניתי מאוד לקרוא כל מילה. אני מרגיש כאילו הגעתי הביתה. כאילו מישהו שותף במשהו לתחושתי וסקרנותי. זו תחושה מקלה במיוחד…

בזמנו יצא לי להכיר את אדון גל. השתלשלות העניינים ביניכם מעוררת בי חשש וייאוש, ולאור הידע המצומצם שלי אודות הוצאות ספרים בישראל אני בהחלט נוטה לקבל את גירסתך, ובכל מקרה להזדהות עם תחושת העוול הגדול שנעשה לך.

א.א., תל-אביב, 11.12.2002:

רציתי לומר תודה על הספר. הוא עזר לי המון בכתיבת עבודה באוניברסיטת תל-אביב בנושא הענישה של עבירות השימוש במריחואנה ובכלל. מאד מרחיב אופקים. מומלץ בחום לכולם. חוץ מזה, הידעת שהספר מוזכר בקורס "סמים – דרכי טיפול וענישה" של השופט בדימוס שלמה שוהם, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב? אמנם לא מדובר בקריאת חובה, אבל בכל זאת… עובדה שאני וסטודנטים אחרים קראנו וחלקנו אף שינו את דיעותיהם…

ק.א., קיבוץ אושה, ד.נ. זבולון, 30.04.2003:

הספר שלך הוא פשוט התנ"ך שלי. אני לוקחת אותו איתי לכל מקום. כבר שכחתי אותו פעמיים ברכבת, ועכשיו זה הספר השלישי שקניתי. הוא עזר לי המון, ותודה שיצרת את הדבר המדהים הזה.

אלמונית, מרכז הארץ, 01.03.2006:

לצערי הרב אני מנועה מלהזדהות בשמי המלא כיוון שאני דמות ידועה למדי בארץ ונשואה לאדם הממלא תפקיד בכיר מאד בשירות הציבורי. אני בסוף שנות הארבעים ויש לנו שלושה ילדים מקסימים. כבר שנים רבות אני משתמשת במריחואנה שאני מגדלת בעצמי להפגת כאבי הראש התכופים שלי.

מצאתי באינטרנט את יום ההולדת שלך וגם את כתובת המגורים באירופה והחלטתי להודות לך על הספר הנפלא באמצעות משלוח שי צנוע מפרחי גינת ביתי. ארזתי הרמטית ואני שולחת לך בנפרד במעטפה אטומה ואנונימית. מקווה שתהנה.

מאד הייתי רוצה לדעת מה דעתך על איכות הגידול.

אם תפרסם את המכתב הזה באתר שלך אוכל לדעת שקיבלת את המעטפה ששלחתי לך ושאהבת את המתנה. אם לא תפרסם זה יהיה בשבילי סימן שאולי לא קיבלת או סתם לא אהבת את הרעיון. מצטערת על ההטרחה ועל זה שאין לי כרגע שום אפשרות אחרת לתקשר איתך, אבל אולי פעם, כשזה יהיה כבר חוקי.

(אלמונית יקרה, את מטורפת. קיבלתי והנה אני מפרסם. אמשיך להתפלל גם אני שפעם עוד אוכל להודות לך אישית על הרעיון והביצוע. עד אז רק בריאות והצלחה לכולנו.)

י.ו., חיפה, 18.12.2011:

קודם כל רציתי להגיד שהאתר פשוט מדהים, מלא במידע ומראה את הצד שלא תמיד מוכנים להראות לנו.

אני סטודנט בן 27. נתבקשתי לכתוב עבודת סמינריון על נושא כלשהו המתקשר לחוסר וודאות בכלכלה. בחרתי את הנושא שנוגע מאוד לליבי: הלגיליזציה במדינת ישראל. ומכיוון שבכלכלה עסקינן החלטתי להציג את הצד הכלכלי של העניין וכיצד מדינתנו תתוגמל במידה ותשנה את החוקים. רק באתר שלכם מצאתי את מה שחיפשתי: בתפריט יש את הפרק "פה בארץ חמדת אבות" – גן עדן לסטודנט במצבי.

אשמח לשתף אתכם ואת כל המעוניין בעבודתי ואדאג שתהיה ראויה :-).